עיקרון ביטול ההיאחזות בטקס קבורת השמיים הטיבטי

נדיבות מחד והתרת קשרי היאחזות מאידך הן היסודות עליהן נשענת הדת הבודהיסטית. הענקת הגוף כמתנה ליצורים חיים אחרים היא המימוש של עיקרון ביטול ההיאחזות בגוף.

התרגול הטאנטרי הקרוי צ’וד שהתפתח כמנהג עם שורשים טיבטיים טהורים חתר להכשיר בני אדם באמנות התרת ההיאחזות, טיפוח החמלה וכתוצר לוואי הכנתם לקראת ההיפרדות הגדולה מכל- המוות. האינקורפורציה של תרגול הצ’וד ביחד עם דמויות המפתח שלו אל תוך טקס קבורת השמיים מלמדת כנראה על הדרך המקבילה שעשו שני המנהגים הללו באלף האחרון מאז הופעתה של Machig Labdron על אדמת טיבט. כפי שנרמז בתחילת עבודה זו, טקס קבורת השמיים היווה ומהווה עד היום סוג של התגלמות פרקטית של תרגול הצ’וד שהוא עצמו מתבצע ברמה המנטאלית בלבד.

כאשר התחלתי בכתיבת עבודה זו הפליאה אותי במיוחד העובדה כי טקס קבורת השמיים הטיבטי הוא תופעה תרבותית שכמעט ולא זכתה להתעניינות אקדמית אפילו בקרב מעגל הטיבטולוגים והבודולוגים. הסרט הדוקומנטרי אותו הצגתי במהלך הקורס הינו תוצר של חודשים של ראיונות ואיסוף חומר מצולם ומידע גולמי מפיהם של תושבי מחוז קאם (KHAM) הטיבטי- נזירים, מורים, כהני קבורה ואנשים פשוטים שפרסו בפני יוצרת הסרט טאנג דנהונג את ידיעותיהם, חוויותיהם ואמונותיהם באשר לטקס. החלק האחרון של העבודה הדן בטקס כפי שהוא נהוג היום מבוסס בחלקו הגדול על ראיונות אלה שערכה טאנג. סברתי שלהשתמש בפרויקט התיעודי הזה כבסיס איתן לעבודתי וכמקור אקדמי לגיטימי זהו צעד נכון שעשוי להוביל לעבודות המשך מפורטות וממוקדות יותר.

בשלב זה הייתה מטרתי להעלות על הכתב את הידוע לי ממקורותיי על טקס קבורת השמיים ובאופן ממוקד יותר להציג את הטקס כפי שהוא נתפס בטיבט – ככלי למימוש הצ’וד וככלי למימוש התרת ההיאחזות.

לקריאת המאמר המלא לחץ כאן

תפריט