מהות האושר במצבי מצוקה

חולי, כאב, סבל, אבדן. אלה הם מצבים המהווים חלק אינטגראלי ממרקם חייו של האדם. הנטייה האינטואיטיבית היא לחשוב שנסיבות חיים אובייקטיביות מעין אלה משרים באופן אוטומטי על האדם מצב תודעתי של “חוסר אושר”.

מאמר זה בא להזכיר כי האושר הינו מושג רב מימדי ובגוף העבודה זיהיתי היררכיה המסדרת סוגים שונים של אושר בסדר חשיבות עולה או יורד, הדוניזם – הגשמת הטבע – הגשמה עצמית אוטנטית ולבסוף בראש הפירמידה האושר הטרנסנדנטי המנותק מחוקי העולם האנושי ולעיתים אף מהעולם הטבעי. הפילוסופיה הדאויסטית של Zhuangzi וחיי העיון של אריסטו חולקים איכויות דומות בהקשר זה. אושר מסוג זה הוא עוצמתי מספיק כדי להתקיים במצבים של קושי. האופי הטרנסנדנטי שלו גורם לכך שנסיבות חומריות מאבדות מהכוח שלהן.

בחייו של הפילוסוף האריסטוטלי כסף ונכסים יתפסו פחות מקום של חשיבות, עבור הדאויסט המבטל את עצמיותו מעמד כלל אינו חשוב והישגים אישיים כלל אינם נספרים. ככל שאדם חווה אושר מסוג “נעלה” יותר הוא מחליש את התלות שלו באירועים שונים הפוקדים אותו במהלך חייו. השגת אושר טרנסנדנטי תבטיח לו תחושה של well being ושוויון נפש במצב של חולי או בריאות, שגשוג או דעיכה כלכלית, מעמד חברתי נמוך או גבוה. המילה ‘שוויון נפש’ מעניינת בהקשר להבנת אמרותיו של Zhuangzi לאור העובדה שהוא תולה את האושר בהסתכלות שוויונית על תופעות בעולם, תופעות שבד”כ נתפסות על ידנו כמנוגדים ואנטגוניסטים.

היכולת להביט על העולם דרך משקפיים דאויסטיות מאפשרת לאדם לתפוס חוויות חיוביות וחוויות שליליות כשתי נקודות על אותו מעגל המסתובב ללא הרף. ההבנה הדאויסטית שהמוות הוא לא האנטיתזה של החיים אלא תוצר ההשתנות של החיים מספקת את אותה פרספקטיבה אופטימית שמאפיינת את כתביו של Zhuangzi. הוא טוען: “תחושתי כי טוב לחיות היא הסיבה לתחושתי כי טוב למות” האושר של Zhuangzi צומח מתוך כך שהוא מפאר את הטרנספורמציה של הדברים. עצם השינוי מסב אושר, ישנן חוויות מצערות המאפשרות לשמחה להופיע, חוויות רציניות המולידות אחר-כך משחק. ההתרכזות בהשתנות כאלמנט מרכזי בחיים יש בה כדי להסיט את מוקד תשומת הלב מהאירועים הבדידים. זהו הבסיס לאושר הטרנסנדנטי של Zhuangzi. ההשוואה בין שני הזרמים הפילוסופיים שנידונו כאן הצליח אולי להדגים כי לאושר יש מאפיינים אוניברסאליים חוצי תרבויות. בכל מקום בעולם המתח בין הארציות לטרנסנדנטיות קיים וקיבל ביטויים שונים במהלך ההיסטוריה.

האדם לעולם הוא יצור ארצי התלוי לקיומו באדמתו, בסביבתו ובגופו אך משהו בו תמיד שואף להתנתק מהם.

לקריאת המאמר המלא לחץ כאן